המשחק ככלי להתקדמות רוחנית על פי חכמת הקבלה

ילדים קטנים כל הזמן משחקים. אם מונעים משחק מילד או מגור קטן, זה ממש מסוכן וגורם לעיכוב התפתחותי, כי משחק הוא הבסיס לגדילה ולהתפתחות. ומאוד מיוחד לראות איך הטבע בנה את החיים בצורה כזו שהקטנים משחקים ומתוך זה גדלים ונכנסים לעולם המבוגרים. וכמו שמסבירים ספרי קבלה, מי שרוצה להתקדם רוחנית ולהיות בהתפתחות פנימית מתמדת, חוזר במובן מסוים להיות כמו ילד. לוקח את המצב הרוחני הגבוה ממנו, משחק בו כאן ועכשיו, וגדל לתוכו.

להתלבש בתחפושת רוחנית

ילדים שמשחקים בלהיות כבאי, שוטר, אמא או אבא, לובשים תחפושת ונכנסים לדמות. כך גם המקובל, משתדל ללבוש רצונות ומחשבות גבוהים יותר, של אהבה והשפעה, שאין בו כרגע. ומתוך המאמץ שלו, בא האור המחזיר למוטב ומקדם אותו למצב הזה באמת. הוא הופך בפועל לאדם חדש.

המשחק של המקובלים הגדולים

מספרים על הרב"ש (הרב ברוך שלום הלוי אשלג) מגדולי המקובלים במאה העשרים ובכל הזמנים שעל שמו נקראת תנועת בני ברוך, שבגיל מתקדם של שבעים או שמונים, ברגע שהיה חש מצב רוח ירוד, חוסר כוחות או ייאוש, היה נכנס לחדר, נועל את הדלת ומתחיל לרקוד ולקפוץ. המשחק החיצוני הזה יחד עם הבקשה, התפילה הפנימית, לעלות למצב חדש של שמחה וחיבור פנימי לתכונת האהבה של הטבע, היו מעלים אותו למצב חדש לגמרי. ועבורנו זוהי דוגמה מדהימה ליחס האדם להתקדמות הרוחנית.

היום המשחק הרוחני הוא בעשירייה

בזמננו כל ההתקדמות הרוחנית מתבצעת רק בתוך העשירייה, הקבוצה. בשונה מאלפיים שנות הגלות בהן חכמת הקבלה הועברה בסתר, ממורה לתלמיד, היום אנו חוזרים למצב בו העלייה הרוחנית מיועדת להמונים. וכל הלימוד מתממש בתוך קבוצת תלמידים.

אדם שרוצה להתקדם רוחנית, צריך להיכנס אל קבוצה של לומדי קבלה שמעוניינים כמותו להתפתח רוחנית, ולבנות יחד איתם מבנה פנימי של חיבור ואהבה. בתהליך זה הם אמנם מגלים את טבעם האמיתי, האגואיסטי, ואת העובדה שבפועל קבוצת אנשים זרים אינם יכולים להתחבר ולהגיע לאהבה ביניהם, אך מתוך המאמץ הזה שכולו משחק, ועל פני הגילוי של המרחק ביניהם, נבנית בליבם בקשה פנימית להגיע ולחוות יחד את מצב החיבור הרוחני ביניהם. כך בעזרת לימוד חכמת הקבלה הם מגיעים לאהבה הטמונה בטבע.

מהי המשמעות הפנימית של החגים?

ט"ו בשבט:

"הנה כתוב 'כי האדם עץ השדה', היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיו מוכשרים להוציא פירות, נהוגים גם באדם. ועניין הפירות הוא תכליתו של האדם."  רב"ש אגרת י"ח. ט"ו בשבט מבשר עונה קסומה, שעיקר הגשמים כבר ירדו, היום מתארך. זמן לבלוב ונטיעות חדשות של עצי פרי חדשים. עבורנו זמן להיפתח לחיים חדשים – חיים בדרך הטבע חיים רוחניים, שיניבו פירות חדשים.

פורים:

כתב האר"י הקדוש (שכתב את "עץ החיים") על פורים: "לעתיד לבוא, כל המועדים יתבטלו, חוץ ממגילת אסתר, והטעם הוא כי לעולם לא היה נס גדול כזה, לא בשבתות ולא ביום טוב" ספר תהילים לא מציין זאת וגם לא ספר היצירה אך האר"י כן.

"כל המועדים בטלים חוץ מפורים, משום שהוא עניין של גמר התיקון" כתב רב"ש במאמר "עד לא ידע". 

מדוע זכה חג הפורים למעמד מיוחד, שלא יתבטל לעולם? חג הפורים מסמל את המצב הרוחני הגבוה ביותר שאדם מגיע איליו, מצב הנקרא "גמר התיקון", שתהליך התיקון של נשמת האדם מגיע לסיומו והמציאות הרוחנית העליונה מתגלה לו במלואה.

כל יתר החגים בלוח השנה העברי, מציינים תחנות בדרך התיקון, חג פורים הוא התחנה האחרונה, הוא הגילוי המוחלט של תכונת "הטוב", שלא יתבטל עוד לעולם.

פסח:

פסח הוא החג הראשון, השלב הראשון בתהליך תיקון הנשמה. נאמר על חודש ניסן שהוא ראשון לחודשי השנה. 

מצרים ופרעה בראשה, מייצג את צורת הקיום האגואיסטית בדרגה המקסימלית, המבוססת על הרצון להפיק תועלת לעצמי בכל דרך אפשרית, בעולם החומרי אפילו על חשבון האחר. העבדות היא לצורך הזה שמונחה על ידי האגו. 

התגברות הצורך לדרך של חיבור באהבה, דאגה לזולת, מביאה את עם ישראל במצרים להחלטה משותפת שהפתרון היחיד הוא לברוח מצורת הקיום הזו. להתחבר לשיטה אחרת שאותה קבלו במעמד הר סיני, חוקי התורה. שיוצרת שיטת קיום שונה של ערבות הדדית, עליה התחייבו פה אחד.

היום האנושות הגיעה לשיא של התפתחות היצר האגואיסטי , שאפילו הטבע כבר אינו כול לשאת את חוסר האיזון שיצר האדם. ולמעשה עלינו לחזור על תהליך יציאת מצרים האידאולוגי, ולהחליף את שיטת הקיום. אז ההגדה היא לא רק סיפור היסטורי, אלא תהליך שתקף דווקא לימינו אלה.

יום העצמאות:

"תכלית ישראל לאחד את העולם כולו למשפחה אחת."  עצמאות של עם ישראל זה לא רק לחזור פיזית לארץ, אלא לחזור ולחיות כעם חופשי בארצו, עם שבוחר למתלכד, ולהתחבר לתרבותו, לערכיו, להרגיש כמשפחה אחת  שכל אחד חשוב בה, שכל אחד מתקבל כתוספת טובה וחשובה כפי שהוא, באהבה. אז כל אחד יוכל להרגיש בטוח ורצוי ותורם להעם הזה. יש לנו את זה , רק צריך לזכור ולממש. לחיות כמשפחה אחת.

ל"ג בעומר:  

מנהג ספירת העומר לא מתייחס רק להיבט החקלאי של איסוף עומרים בשדה, אלא זו תפילה שהכינו המקובלים, לתיקון הנשמה, פנימיות  האדם. תפילה שעוסקת כולה בספירות , מבנה העולם הרוחני העליון. עשר תכונות הנשמה.

ספירה מלשון ספיר, אור שמאיר. ספירת העומר עוסקת במבנה הנשמה ואופן תיקונה. 

שבועות:

"ויסעו מרפידים… ויחן שם העם נגד ההר. הנה רפידים אותיות פרודים, ורמז שנסעו מעצלות ופרוד, והתחברו באהבה". ספר מאור ושמש.

חג השבועות נקרא גם חג מתן תורה. "תורה" מלשון אורה. כוח רוחני שמסוגל לתקן את הקשר של שנאה ולהפכו לאהבה. העם זקוק לתורה  כדי לתקן את הפירוד ולחבר על ידי אהבה.

*********

"חג" מלשון ו'חוגה", עיגול, חוזר ונשנה. מדוע בעצם חוגגים את החגים בכל שנה כבר שנים רבות? תהליך התיקון הוא הדרגתי ממושך ומצטבר. בכל שנה נוספת עוד טיפה זכה ומתוקנת, עד שתתמלא הכוס, ויפתח שפע הטבע במלואו ובשלמותו על "הארץ הטובה הזו." 

כל יתר הפרטים בספר המיוחד על חגי ישראל " ימים טובים", תהנו ותשכילו. 

כמה גלילים של טפטים תצטרכו?

האמת שזו אחת השאלות הטריקיות יותר והיא תלויה בגודל החדר וגם בתבנית העיצובית שבחרתם. לדוגמה, אם אתם תולים תבנית שדורשת התאמה מדויקת אזי תצטרכו פחות גלילים משימוש בטכניקות כגון ירידה בחצי בתום כל מקטע. ישנם מחשבונים שניתן למצוא באינטרנט וגם בחנויות המובילות לטפטים שיעזרו לכם לחשב את מספר הגלילים הספציפי לתבנית שבחרתם. בחללים מורכבים יותר אין ברירה אלא להיעזר ביועץ מקצועי עם ניסיון שיוכל לסייע לכם להעריך כמויות על פי הגדלים והתבנית שבחרתם.

אילו סוגי תבניות ניתן לבחור לרוב?

ישנו סוג שמכונה סוג לא ארוג או טפטים לא ארוגים, כלומר טפטים מעוצבים שהם שילוב של סיבים טבעיים וסינטטיים. הייחודיות שלהם היא בכך שהם לא מחייבים טבילה בדבק לפני השימוש בניגוד לטפטים מסורתיים.  החיסכון בצורך לטבול את הטפטים לפני השימוש מקל מאוד לא רק בהתקנת הטפטים אלא גם בהסרתם. ניתן פשוט למרוח את הדבק על הקיר ולתלות את הטפט. מתי בוחרים את סוג הטפטים הזה בדרך כלל? כאשר רוצים את היתרונות של טפט מבחינה ויזואלית אך לא במחיר התעסקות גבוה מדי.

הסוג השני הוא הטפטים המסורתיים שהיתרונות המרכזיים שלו נובעים מהחומר העדין שעליו הוא מודפס המאפשר הצגת תבניות עדינות ומדויקות אך מחייב כאמור את הטבילה של הטפט בדבק לפני השימוש כדי לגרום לו להתרחב לגודל הרצוי שלו. בנוס, טפטים אלו הם לרוב מצופים, מה שמספק להם שכבת הגנה נוספת והופך אותם לניתנים לשטיפה. לרוב הולכים על טפטים אלו במסגרת תקציב מצומצמת או פשוט מתוך אהבה לטפטים מסורתיים אבל כאמור יש לקחת בחשבון את תוספת היגיעה בהתקנה.

לכל אחד מהסוגים הללו פותחה גם אפשרות מתקדמת להדבקת מגנטים הגורמת לטפט להיות מורכב משלוש שכבות: המגנט הגדול עצמו שאותו מדביקים כנגד הקיר, שכבה אמצעית מבודדת ושכבה חיצונית שהיא הטפט החיצוני עצמו. כמובן מגנטים אינם רלוונטים עבור טפטים לארונות. חשוב מאוד לקחת את הזמן ולאפשר לדבק להתייבש בין הדבקה להדבקה של כל שכבה. לאחר סיום ההדבקה תמצאו את עצמכם עם קיר מגנטי שניתן להדביק עליו מגנטים שונים בדומה למקרר. מדובר בטפט שיכול להפוך כל חדר ילדים או גן ילדים לאטרקציה מגניבה.

הבוקר האופייני שלי

אני מתעוררת בבוקר, לא ממש מושלמת אבל לגמרי בכושר. שורשי השיער לא צבועים, אבל כך אולי אפילו טבעי לי יותר, עיניים חצי סגורות עטופות בקורי שינה וקמטים עמוקים מסביב לעיניים, עין אחת פתוחה, אחת סגורה. מנסה לפתוח את העין השניה, מנשקת בחטף את הזיפים של הבן הגדול, וחושבת: כמה טוב. גם הכלב התעורר, קופץ בשמחה, מנופף בזנב, מצקצק עם טפרים על הפרקט, רומז לי שהגיע הזמן לצאת לטיול הבוקר שלו ואני מדליקה באוזניות שיעור של בני ברוך.

גם ברחוב יופי – חמסין, רעש של צפירות של רכבים ואיזה ילד שואג בגינה. אני מסתכלת על הכלב משחק עם הכלב של השכנה, שמח לי בלב. כמה טוב שהילדים כבר גדלו וחוזרים מבית הספר ומהצבא לבד. אושר, לא חוזרת הביתה, טוחנת קפה, ריח מר ונעים נכנס לנחיריים, אושר. וככה בכל חודש יש איזה עשרים וחמישה ימים כאלה. וכל חודש. פתאום בום, פותחת עיניים ואין מנוס מהאמת, אי אפשר יותר לחיות בשקר והונאה עצמית. מתעוררת לבד. הראש לא צבוע, עצלנית, מכוערת, שמנה. כלב מסריח, גם שמן, קופץ פה לעצמו, למה בכלל? מי בכלל לקח אותו? הילדים? הם לקחו ואת נסחבת איתו בחוץ, בגשם, בחמסין וברד,איך אפשר לסבול את כל זה? לא בא לי להקשיב לשיעור של הרב לייטמן.

בחוץ, אמא בפיג'מה סוחבת ילד צורח לגן, יש בי חשק חזק לגשת אליה ולהגיד: "מה אתה צורח, מטומטם? מה, אתה לא מבין שזה לא יעזור? לא הבנת לאן הגעת, לאיזה עולם? אין טעם לצרוח, אף אחד לא זקוק לך, אף אחד לא אוהב אותך. עולה במדרגות, חסרת כוחות לחלוטין, מיואשת מהמתרחש, מחוסר האונים והחושך ובבית,קפה, שוב צריך לטחון והריח הנורא והמר הזה והבן עם נעליים צבאיות כבדות ומלוכלכות בכל הדירה, גורר אותן ומדבר מדבר וחופר חור בראשי

אני מסתכלת על הבית המבולגן ושום דבר לא נעשה, הכביסה בערימה על שתי הספות, שערות הכלב מכסות את כל הרצפה וכלים מלוכלכים כמו הר האוורסט מעל הכיור והנה אני כבר נוהגת בדרך לעבודה, פקקים, פקקים. קצת משתחרר ועכשיו בלי הודעה מראש האידיוט הזה, חסר האחריות, חותך אותי עושה כמה סיבובים למצוא חניה, השמש מרתיחה לי את ההגה ואת השכל ואני נמחצת לחלוטין על ידי החיים: אף אחד לא מכבד אותי, אף אחד לא אוהב, אני שמנה ומכוערת.

אני מרימה עיניים ומולי שלט 'גלידריה'. אני יוצאת, צועדת לתוך החנות לוקחת שני כדורים ענקיים של גלידה ובולעת אותם תוך שניה, בלי להרגיש, בלי ליהנות, אבל איך שהוא נרגעת והחיים מקבלים כמה גוונים של אפור. מה גורם לי, אדם שמח, אופטימי ומאושר, לשקוע בדיכאון כמה ימים בכל חודש

.האם הדיכאון מופיע בגלל שאני מטבעי אדם אגואיסטי, לא מרוצה ממה שיש לו? האם האגו שלי פשוט לא מתמלא משום דבר? האם האגואיזם שלי בולע כל דבר טוב שיש לי בחיים, כמו סרטן? ובמקום להיות בקשר טוב עם כל האנשים סביבי (כמו תאים בגוף בריא) אני מתחילה לטרוף את כל העולם ובדרך בלי לשים לב פוגעת באחרים. אולי אם אצליח ליצור קשרים טובים יותר עם הסובבים, אולי אם כמו התאים בגוף שלי אתחיל לדאוג לאחרים, אוכל להיות מאושרת 30 ימים בחודש מבלי לשקוע לכמה ימים בדיכאון

דרושים-אמון ונאמנות!

אמון ונאמנות הם מסוג המצרכים המבוקשים ביותר באנושות ומתקיימים בנו כצורך בסיסי בנפש האדם אך בימינו נדמה כי מוצר זה לא ניתן להשיג בקלות על המדף כמו כל שפע הצריכה המוצג לפנינו וזה נוגע בכל תחום בחיינו בזוגיות , משפחה, מסחר, פרסום, חינוך ועוד נאמנות ואמון מקנים לאדם תחושת בטחון ובין אם אנו מודעים לכך או לא הרבה מאוד מפעולותינו בחיים נובעות ומתקיימות מהעדר וצורך במימוש הרגשה זו.

אז מהו האמון והנאמנות הנכונים שאדם יכול להשיג? הרי בעולם שמשתנה בכל רגע ודקה למי כבר ניתן להאמין? על מה ניתן לסמוך? ומהי התפיסה הנכונה שתוביל אותנו לאותה הנחלה והסיפוק?

  מצאתי באתר קבלה לעם את ההסבר המעניין הבא: "נאמנות לאדם או לרעיון, שניהם יושבים על בסיס אגואיסטי. הנאמנות מקנה ביטחון. עם זאת בזמננו, קשה מאוד למצוא נאמנות לטווח ארוך. זה נובע מכך שהאדם משתנה כל הזמן, תכונותיו, רצונותיו, יחסו לחיים".

עוד כתוב שם במדור על שם בני ברוך כי: "אי אפשר להאמין לאף אחד, אך זקוקים לביטחון. זה מוביל אותנו לחיפוש הכוח העליון. היום קשה לסמוך על אנשים כמו פעם, כי הם כל הזמן משתנים והחיים עצמם משתנים 

על פי חכמת הקבלה בדורינו גדל החיפוש לכוח עליון ולמשמעות עמוקה כי הגענו לגילוי מאוד ברור   שלא ניתן להאחז בכלום, כמעט כל ערך או רעיון הופך להיות תזזתי, משתנה, ונפרץ מכל כיוון. דבר זה הוא לא מיקרי, חכמת הקבלה מסבירה שכולנו על פי מטרת הבריאה נועדנו לגלות את אותה המטרה העליונה והמשמעות העמוקה לחיינו בדרגה גבוהה יותר.

"אדם הרוכש את תכונות הכוח העליון מגלה אותו ונעשה נאמן לו, כלומר לתכונות שרכש. זה מקנה לאדם את הביטחון של הבורא, הופך אותו להכי חזק, גדול, שלם. אם כן, בעתיד האדם לא יהיה נאמן למשהו מחוץ לו אלא לתכונות של אהבה ונתינה שבו. נאמנות כזו לא תתפוגג, כי הרצון להשפיע טוב אינו בא על חשבון אחרים, ולכן גדל וגדל." (הרב ד"ר מיכאל לייטמן -חיים חדשים – תוכנית 1010)

"זה יביא לחיים שלך חיים אינסופיים, כמו אותו הכוח העליון שאתה רוכש. זה יביא לחיים שלך את האמת, את היכולת לראות את החיים בפרספקטיבה בין העולמות, בין הדורות, למעלה מזמן, תנועה ומקום."

מי המלך בזמיר

זה סיפור על טבע האדם האגואיסטי שרואה רק את עצמו, ואת הזולת הוא מבטל. על זה כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", כי אין אמת אחת שווה לכולם.

"מי המלך בזמיר" ביטאה בעגה המקומית את מערכת היחסים הבין אישית שהייתה בקבוצת "זמיר" הבוגרת. כשהגעתי לגיל  16 טעמתי לראשונה את "התופעה".

שבת בבוקר, עגלת ירק מחוברת לטרקטור MD עם מנוע פועל, עומדים בפתח סככת העגלים ואני פורק ממנה לבד ערמת ירק וגורר אותה כמה עשרות  מטרים לאבוס של עגלי הפיטום. בעודי עסוק בגרירה אני שומע "בום" נוראי מכיוון סככת הפחים שהייתה ממוקמת בקצה המדרון שממול לטרקטור. אני מסובב את ראשי ולא רואה  עגלה מול פתח הסככה. מבין מייד ש"ברקס הרגל" של הטרקטור השתחרר עצמאית מרעידות המנוע.

התוצאה-  MD עם עגלה תקוע בתוך חדר הקפה של עובדי המספוא והשלחין.

לטרקטור שלום, אבל פירוקו  של חדר הקפה נחשב להכרזת מלחמה על ה"מלוכה". עברו ימים ספורים ומנהלי המספוא והשלחין מקבוצת "זמיר" כמובן, "ביקרו" אותי בעבודה והודיעו לי שאני משוהה עד להודעה חדשה מנהיגה בטרקטור.

לקחת מנער שעשה רק עכשיו רישיון לטרקטור את הרשות לנהוג, משאירה פגיעה בלתי נסלחת באגו של הבן אדם.

עברו עוד שבועיים, ואחד מאותם "מלכים" לקח ליער טרקטור BMD חדש ומשכולל, והשאיר אותו מונע במדרון, מוחזק על אותו "ברקס רגל" קטלני.

התוצאה- טרקטור חדש חצוי לשתיים ממפגש עם עץ אורן שעמד לו בדרכו.

בלי פחד ובושה ניגשתי ל"מלך" ואמרתי לו, "עכשיו, גם אתה מושהה מנהיגה בטרקטור". שקט כבד השתרר ב"קפה של שעה 10:00".

אבל במקום לחטוף אגרוף בפרצוף כפי שהיה מקובל באותם זמנים, הוא השיב לי את "משפט המחץ" הבא:   "מה שמותר לשר אסור לפר".

השאלה של "מי  ימלוך?" מפתחת את האנושות אלפי שנים. היום היא כבר עוצרת אותנו מלהתפתח לחיים טובים יותר.

אויב העם

איבסן – 1882

"אויב העם" הוא מחזה אוונגארדי שכתב המחזאי הנורבגי הידוע הנריק איבסן בשנת 1882 המחזה עורר סערה כשתקף את הצביעות הציבורית בעולם של אז. אפילו העיתונות שהייתה אמורה לסייע לגיבור המחזה בחשיפת האמת, אינה מתגייסת ונראה שהיא עצמה מהווה חלק בלתי נפרד מאותו קשר שתיקה והשתקה.המסר הטמון בו בהחלט אקטואלי לזמננו.

"עולם כמנהגו נוהג"

הליברליזם- 1945

מלחמת העולם השנייה הסתיימה בחורבן אטומי של הירושימה ונגסאקי, והשאירה אחריה אירופה הרוסה בנפש ורכוש.באופן טבעי סיום המלחמה נישא על גל של הומאניות שהביא לשיקומה של אירופה בעזרתה של ארה"ב  ולפריחה במערכת היחסים האנושיים. בעולם נוצרה אווירה של "עלינו לנוע יחד". רק שגורם אחד לא נלקח בחשבון ב"הרואיקה" של אותם ימים.

טבעו האגואיסטי של האדם הולך ומתעצם כול הזמן, ואינו נותן לו שקט אלא אם הרוויח על חשבון הזולת. בתוך הליברליות המתפתחת שקראה להזדמנות שווה לכולם, וכללה מסרים של ידידות ואחווה התפתחו היטב שורשיו של אותו אגואיזם.וכאשר תחושות הליכוד והאחדות שנוצרו בימי המלחמה התפוגגו, חזר כל אחד לדאוג לצרכיו הוא ביתר שאת.

אותן מדינות שהשתחררו מכבליה של הדת, יצאו לחופשי מגבולות אותו מוסר, ופיתחו נטייה לדמוקרטיה ולסוציאליזם. האגואיזם האנושי שהתחיל לתפוח יותר ויותר קיבל חומר דלק מפרותיו הבאושים של הליברליזם. הסימנים לכך ניכרו היטב בכלי התקשורת. במקום להישאר נאמנים ולשקף את תמונת המציאות הנכונה, נתנו לשקר לחלחל אל דפי העיתון היומי, בעזרתם האדיבה של הון ושלטון התאבים להחזיק בכלי שרת כזה בידיהם.

האנושות לא עצרה לרגע אחד כדי לחשוב כיצד לרפא את האגואיזם,לכן הגישה החברתית של "אולטרה-ליברלית" במסווה אגואיסטי חבקה עולם, ורמסה בו זמנית בדרכה כל חלקה אנושית טובה.

הנשיא לשעבר אובמה ברוח שמה של הניאו-ליברלית, הסיג את העולם לאחור. הצית מחדש את המלחמה הקרה, ליבה את אש המחאות של "האביב הערבי" שפירקה את לוב וסללה את הדרך לאיראן גרעינית. ימים עוד יגידו לאן יגרוף אותנו גל הצונאמי של מיליוני מהגרים שהוא חולל, השוטף עכשיו את יבשת אירופה וארה"ב.

טראמפ 2017

"אל תאמינו לתקשורת", מצייץ בטוויטר טראמפ, מחליפו של אובמה. "הם לא האויבים שלי, הם אויבי העם". "אתם פאייק ניוז" הוא מכנה אותה, ומכוון לאותם אתרי חדשות שבמהלך מרוץ הבחירות שלו לנשיאות, הפיצו במכוון חדשות מפוברקות ומסולפות כדי לעודד תנועת גולשים כנגדו.

אופנת ה- Post truth ["פוסט-אמת"] הוגדרה כסלוגן של השנה. מונח המתאר מצב שבו לשמועות האינטרנטיות יש יותר השפעה על דעת הקהל מאשר למציאות. רוח התקופה הוגדרה ע"י הגולשים כ"סוריאליסטית". מצב המאפיין מציאות של חלום לא רציונאלי. העם נתון תחת שליטת כלי התקשורת ונשטף באינספור מסרים מבוקר עד ערב.

טרמפ נאבק בתקשורת, אבל מכוון לאליטות שמממנות אותה. המטרה שלהן היא להשביע את תאוותן הבלתי נשלטת לכסף, שלטון וכבוד. המאבק שנמצא עכשיו בשלבי ההכרעה לא נולד בן לילה, והוא כולל שלל תופעות שצצו כבר ב- 2016. אם רצתה בכך או לא, הפכה התקשורת מכלי מאזן ובולם, לגורם מסית ומפלג.

ח ס מ ב ה הדור האחרון

מי לא מכיר את סדרת ספרי חסמבה [ חבורת סוד מוחלט בהחלט – היבקסוס} שכתב הסופר יגאל מוסנזון על התקופה של קום המדינה. חבורה מופלאה של ילדים העוזרת לגדולים להקים את מדינת ישראל אחרי 2000 שנות גלות. בואו וראו אייך יצא לי להיפגש עם חבורה מופלאה של אנשים בוגרים, שקוממות המדינה חשובה להם היום, לפחות כמו שהיה לפני עשרות שנים.
במפגש עם חבר, נשאלתי על ידו בקנטרנות- " קיבוצניק הוא אמר, אתה רוצה באמת לדעת ערבות הדדית מה היא? אני אביא לך ספר שכותב עליה ברצינות. כעבור שבוע הוא שם בידי ספר בשם "מתן תורה" אותו כתב הסופר "בעל הסולם". אף פעם לא נתקלתי בשמו של הסופר הזה, וגם לא הבנתי כול כך מה הוא כתב. אבל הספר הזה באמת עסק בערבות הדדית.

מה שדיבר אלי והשאיר בי רושם עז, שהוא כתב שם שערבות הדדית פרושה, שאתה צריך ללכת דווקא נגד הרצון שלך והדחייה הטבעית להתנתק מאנשים כשרע לך, או כשהם עושים לך רע. ולפעול בכול הכוח מעל ההרגשה הזו, על מנת להישאר קרוב להם.
"יש עלי" כמה עשרות של שנות חיים וניסיון בהם אני חי ופועל בתוך חברה משותפת ומשתפת. חרף זאת גישתו של "בעל הסולם" נראתה לי חדשנית ומהפכנית. והכי חזק, שבתוכי פנימה הרגשתי שיש בה אמת. וגם שמה שנכתב, בא מתוך ההרגשה שלו.
עברה שנה ויותר אחרי אותה הכרות מיוחדת,והגעתי להיפגש עם חבורה גדולה מאוד של גברים ונשים הקוראת לעצמה "בני ברוך". במפגש איתם הרגשתי מייד שהם גילו משהו חדש ומיוחד. בנוסף להתרגשות הראשונית מזה,התמלאתי גם בהרגשת "דה ג'בו" של אותה "חבורת סוד מוחלט בהחלט" מתקופת הקמת המדינה. עכשיו הגיע כבר הזמן לאחד את העם כאיש אחד במטרה להיטיב לכולם.
מרבית כתביו של "בעל הסולם" שהוא גדול המקובלים של המאה ה- 20 כולל הספר "מתן תורה" עוסקים בהשגה של אותה מטרה נשגבה.שיטת הערבות הופכת להיות צורת חיים הכרחית וברת מימוש. דרכה מתברר שחוכמת הקבלה אינה צרור ברכות וסגולות, אלא אמצעי לשינוי הסביבה על ידי האדם, ושינוי האדם על ידי הסביבה. אלא מה, המקורות הללו כתובים בשפת צופן הנקראת "שפת הענפים". שפה שדורשת הדרכה והסברים צמודים מפיו של מקובל חי, אחרת הם נשארים סתומים ומטעים.