דרושים-אמון ונאמנות!

אמון ונאמנות הם מסוג המצרכים המבוקשים ביותר באנושות ומתקיימים בנו כצורך בסיסי בנפש האדם אך בימינו נדמה כי מוצר זה לא ניתן להשיג בקלות על המדף כמו כל שפע הצריכה המוצג לפנינו וזה נוגע בכל תחום בחיינו בזוגיות , משפחה, מסחר, פרסום, חינוך ועוד נאמנות ואמון מקנים לאדם תחושת בטחון ובין אם אנו מודעים לכך או לא הרבה מאוד מפעולותינו בחיים נובעות ומתקיימות מהעדר וצורך במימוש הרגשה זו.

אז מהו האמון והנאמנות הנכונים שאדם יכול להשיג? הרי בעולם שמשתנה בכל רגע ודקה למי כבר ניתן להאמין? על מה ניתן לסמוך? ומהי התפיסה הנכונה שתוביל אותנו לאותה הנחלה והסיפוק?

  מצאתי באתר קבלה לעם את ההסבר המעניין הבא: "נאמנות לאדם או לרעיון, שניהם יושבים על בסיס אגואיסטי. הנאמנות מקנה ביטחון. עם זאת בזמננו, קשה מאוד למצוא נאמנות לטווח ארוך. זה נובע מכך שהאדם משתנה כל הזמן, תכונותיו, רצונותיו, יחסו לחיים".

עוד כתוב שם במדור על שם בני ברוך כי: "אי אפשר להאמין לאף אחד, אך זקוקים לביטחון. זה מוביל אותנו לחיפוש הכוח העליון. היום קשה לסמוך על אנשים כמו פעם, כי הם כל הזמן משתנים והחיים עצמם משתנים 

על פי חכמת הקבלה בדורינו גדל החיפוש לכוח עליון ולמשמעות עמוקה כי הגענו לגילוי מאוד ברור   שלא ניתן להאחז בכלום, כמעט כל ערך או רעיון הופך להיות תזזתי, משתנה, ונפרץ מכל כיוון. דבר זה הוא לא מיקרי, חכמת הקבלה מסבירה שכולנו על פי מטרת הבריאה נועדנו לגלות את אותה המטרה העליונה והמשמעות העמוקה לחיינו בדרגה גבוהה יותר.

"אדם הרוכש את תכונות הכוח העליון מגלה אותו ונעשה נאמן לו, כלומר לתכונות שרכש. זה מקנה לאדם את הביטחון של הבורא, הופך אותו להכי חזק, גדול, שלם. אם כן, בעתיד האדם לא יהיה נאמן למשהו מחוץ לו אלא לתכונות של אהבה ונתינה שבו. נאמנות כזו לא תתפוגג, כי הרצון להשפיע טוב אינו בא על חשבון אחרים, ולכן גדל וגדל." (הרב ד"ר מיכאל לייטמן -חיים חדשים – תוכנית 1010)

"זה יביא לחיים שלך חיים אינסופיים, כמו אותו הכוח העליון שאתה רוכש. זה יביא לחיים שלך את האמת, את היכולת לראות את החיים בפרספקטיבה בין העולמות, בין הדורות, למעלה מזמן, תנועה ומקום."

מי המלך בזמיר

זה סיפור על טבע האדם האגואיסטי שרואה רק את עצמו, ואת הזולת הוא מבטל. על זה כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", כי אין אמת אחת שווה לכולם.

"מי המלך בזמיר" ביטאה בעגה המקומית את מערכת היחסים הבין אישית שהייתה בקבוצת "זמיר" הבוגרת. כשהגעתי לגיל  16 טעמתי לראשונה את "התופעה".

שבת בבוקר, עגלת ירק מחוברת לטרקטור MD עם מנוע פועל, עומדים בפתח סככת העגלים ואני פורק ממנה לבד ערמת ירק וגורר אותה כמה עשרות  מטרים לאבוס של עגלי הפיטום. בעודי עסוק בגרירה אני שומע "בום" נוראי מכיוון סככת הפחים שהייתה ממוקמת בקצה המדרון שממול לטרקטור. אני מסובב את ראשי ולא רואה  עגלה מול פתח הסככה. מבין מייד ש"ברקס הרגל" של הטרקטור השתחרר עצמאית מרעידות המנוע.

התוצאה-  MD עם עגלה תקוע בתוך חדר הקפה של עובדי המספוא והשלחין.

לטרקטור שלום, אבל פירוקו  של חדר הקפה נחשב להכרזת מלחמה על ה"מלוכה". עברו ימים ספורים ומנהלי המספוא והשלחין מקבוצת "זמיר" כמובן, "ביקרו" אותי בעבודה והודיעו לי שאני משוהה עד להודעה חדשה מנהיגה בטרקטור.

לקחת מנער שעשה רק עכשיו רישיון לטרקטור את הרשות לנהוג, משאירה פגיעה בלתי נסלחת באגו של הבן אדם.

עברו עוד שבועיים, ואחד מאותם "מלכים" לקח ליער טרקטור BMD חדש ומשכולל, והשאיר אותו מונע במדרון, מוחזק על אותו "ברקס רגל" קטלני.

התוצאה- טרקטור חדש חצוי לשתיים ממפגש עם עץ אורן שעמד לו בדרכו.

בלי פחד ובושה ניגשתי ל"מלך" ואמרתי לו, "עכשיו, גם אתה מושהה מנהיגה בטרקטור". שקט כבד השתרר ב"קפה של שעה 10:00".

אבל במקום לחטוף אגרוף בפרצוף כפי שהיה מקובל באותם זמנים, הוא השיב לי את "משפט המחץ" הבא:   "מה שמותר לשר אסור לפר".

השאלה של "מי  ימלוך?" מפתחת את האנושות אלפי שנים. היום היא כבר עוצרת אותנו מלהתפתח לחיים טובים יותר.

אויב העם

איבסן – 1882

"אויב העם" הוא מחזה אוונגארדי שכתב המחזאי הנורבגי הידוע הנריק איבסן בשנת 1882 המחזה עורר סערה כשתקף את הצביעות הציבורית בעולם של אז. אפילו העיתונות שהייתה אמורה לסייע לגיבור המחזה בחשיפת האמת, אינה מתגייסת ונראה שהיא עצמה מהווה חלק בלתי נפרד מאותו קשר שתיקה והשתקה.המסר הטמון בו בהחלט אקטואלי לזמננו.

"עולם כמנהגו נוהג"

הליברליזם- 1945

מלחמת העולם השנייה הסתיימה בחורבן אטומי של הירושימה ונגסאקי, והשאירה אחריה אירופה הרוסה בנפש ורכוש.באופן טבעי סיום המלחמה נישא על גל של הומאניות שהביא לשיקומה של אירופה בעזרתה של ארה"ב  ולפריחה במערכת היחסים האנושיים. בעולם נוצרה אווירה של "עלינו לנוע יחד". רק שגורם אחד לא נלקח בחשבון ב"הרואיקה" של אותם ימים.

טבעו האגואיסטי של האדם הולך ומתעצם כול הזמן, ואינו נותן לו שקט אלא אם הרוויח על חשבון הזולת. בתוך הליברליות המתפתחת שקראה להזדמנות שווה לכולם, וכללה מסרים של ידידות ואחווה התפתחו היטב שורשיו של אותו אגואיזם.וכאשר תחושות הליכוד והאחדות שנוצרו בימי המלחמה התפוגגו, חזר כל אחד לדאוג לצרכיו הוא ביתר שאת.

אותן מדינות שהשתחררו מכבליה של הדת, יצאו לחופשי מגבולות אותו מוסר, ופיתחו נטייה לדמוקרטיה ולסוציאליזם. האגואיזם האנושי שהתחיל לתפוח יותר ויותר קיבל חומר דלק מפרותיו הבאושים של הליברליזם. הסימנים לכך ניכרו היטב בכלי התקשורת. במקום להישאר נאמנים ולשקף את תמונת המציאות הנכונה, נתנו לשקר לחלחל אל דפי העיתון היומי, בעזרתם האדיבה של הון ושלטון התאבים להחזיק בכלי שרת כזה בידיהם.

האנושות לא עצרה לרגע אחד כדי לחשוב כיצד לרפא את האגואיזם,לכן הגישה החברתית של "אולטרה-ליברלית" במסווה אגואיסטי חבקה עולם, ורמסה בו זמנית בדרכה כל חלקה אנושית טובה.

הנשיא לשעבר אובמה ברוח שמה של הניאו-ליברלית, הסיג את העולם לאחור. הצית מחדש את המלחמה הקרה, ליבה את אש המחאות של "האביב הערבי" שפירקה את לוב וסללה את הדרך לאיראן גרעינית. ימים עוד יגידו לאן יגרוף אותנו גל הצונאמי של מיליוני מהגרים שהוא חולל, השוטף עכשיו את יבשת אירופה וארה"ב.

טראמפ 2017

"אל תאמינו לתקשורת", מצייץ בטוויטר טראמפ, מחליפו של אובמה. "הם לא האויבים שלי, הם אויבי העם". "אתם פאייק ניוז" הוא מכנה אותה, ומכוון לאותם אתרי חדשות שבמהלך מרוץ הבחירות שלו לנשיאות, הפיצו במכוון חדשות מפוברקות ומסולפות כדי לעודד תנועת גולשים כנגדו.

אופנת ה- Post truth ["פוסט-אמת"] הוגדרה כסלוגן של השנה. מונח המתאר מצב שבו לשמועות האינטרנטיות יש יותר השפעה על דעת הקהל מאשר למציאות. רוח התקופה הוגדרה ע"י הגולשים כ"סוריאליסטית". מצב המאפיין מציאות של חלום לא רציונאלי. העם נתון תחת שליטת כלי התקשורת ונשטף באינספור מסרים מבוקר עד ערב.

טרמפ נאבק בתקשורת, אבל מכוון לאליטות שמממנות אותה. המטרה שלהן היא להשביע את תאוותן הבלתי נשלטת לכסף, שלטון וכבוד. המאבק שנמצא עכשיו בשלבי ההכרעה לא נולד בן לילה, והוא כולל שלל תופעות שצצו כבר ב- 2016. אם רצתה בכך או לא, הפכה התקשורת מכלי מאזן ובולם, לגורם מסית ומפלג.

ח ס מ ב ה הדור האחרון

מי לא מכיר את סדרת ספרי חסמבה [ חבורת סוד מוחלט בהחלט – היבקסוס} שכתב הסופר יגאל מוסנזון על התקופה של קום המדינה. חבורה מופלאה של ילדים העוזרת לגדולים להקים את מדינת ישראל אחרי 2000 שנות גלות. בואו וראו אייך יצא לי להיפגש עם חבורה מופלאה של אנשים בוגרים, שקוממות המדינה חשובה להם היום, לפחות כמו שהיה לפני עשרות שנים.
במפגש עם חבר, נשאלתי על ידו בקנטרנות- " קיבוצניק הוא אמר, אתה רוצה באמת לדעת ערבות הדדית מה היא? אני אביא לך ספר שכותב עליה ברצינות. כעבור שבוע הוא שם בידי ספר בשם "מתן תורה" אותו כתב הסופר "בעל הסולם". אף פעם לא נתקלתי בשמו של הסופר הזה, וגם לא הבנתי כול כך מה הוא כתב. אבל הספר הזה באמת עסק בערבות הדדית.

מה שדיבר אלי והשאיר בי רושם עז, שהוא כתב שם שערבות הדדית פרושה, שאתה צריך ללכת דווקא נגד הרצון שלך והדחייה הטבעית להתנתק מאנשים כשרע לך, או כשהם עושים לך רע. ולפעול בכול הכוח מעל ההרגשה הזו, על מנת להישאר קרוב להם.
"יש עלי" כמה עשרות של שנות חיים וניסיון בהם אני חי ופועל בתוך חברה משותפת ומשתפת. חרף זאת גישתו של "בעל הסולם" נראתה לי חדשנית ומהפכנית. והכי חזק, שבתוכי פנימה הרגשתי שיש בה אמת. וגם שמה שנכתב, בא מתוך ההרגשה שלו.
עברה שנה ויותר אחרי אותה הכרות מיוחדת,והגעתי להיפגש עם חבורה גדולה מאוד של גברים ונשים הקוראת לעצמה "בני ברוך". במפגש איתם הרגשתי מייד שהם גילו משהו חדש ומיוחד. בנוסף להתרגשות הראשונית מזה,התמלאתי גם בהרגשת "דה ג'בו" של אותה "חבורת סוד מוחלט בהחלט" מתקופת הקמת המדינה. עכשיו הגיע כבר הזמן לאחד את העם כאיש אחד במטרה להיטיב לכולם.
מרבית כתביו של "בעל הסולם" שהוא גדול המקובלים של המאה ה- 20 כולל הספר "מתן תורה" עוסקים בהשגה של אותה מטרה נשגבה.שיטת הערבות הופכת להיות צורת חיים הכרחית וברת מימוש. דרכה מתברר שחוכמת הקבלה אינה צרור ברכות וסגולות, אלא אמצעי לשינוי הסביבה על ידי האדם, ושינוי האדם על ידי הסביבה. אלא מה, המקורות הללו כתובים בשפת צופן הנקראת "שפת הענפים". שפה שדורשת הדרכה והסברים צמודים מפיו של מקובל חי, אחרת הם נשארים סתומים ומטעים.