מי המלך בזמיר

זה סיפור על טבע האדם האגואיסטי שרואה רק את עצמו, ואת הזולת הוא מבטל. על זה כתוב "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", כי אין אמת אחת שווה לכולם.

"מי המלך בזמיר" ביטאה בעגה המקומית את מערכת היחסים הבין אישית שהייתה בקבוצת "זמיר" הבוגרת. כשהגעתי לגיל  16 טעמתי לראשונה את "התופעה".

שבת בבוקר, עגלת ירק מחוברת לטרקטור MD עם מנוע פועל, עומדים בפתח סככת העגלים ואני פורק ממנה לבד ערמת ירק וגורר אותה כמה עשרות  מטרים לאבוס של עגלי הפיטום. בעודי עסוק בגרירה אני שומע "בום" נוראי מכיוון סככת הפחים שהייתה ממוקמת בקצה המדרון שממול לטרקטור. אני מסובב את ראשי ולא רואה  עגלה מול פתח הסככה. מבין מייד ש"ברקס הרגל" של הטרקטור השתחרר עצמאית מרעידות המנוע.

התוצאה-  MD עם עגלה תקוע בתוך חדר הקפה של עובדי המספוא והשלחין.

לטרקטור שלום, אבל פירוקו  של חדר הקפה נחשב להכרזת מלחמה על ה"מלוכה". עברו ימים ספורים ומנהלי המספוא והשלחין מקבוצת "זמיר" כמובן, "ביקרו" אותי בעבודה והודיעו לי שאני משוהה עד להודעה חדשה מנהיגה בטרקטור.

לקחת מנער שעשה רק עכשיו רישיון לטרקטור את הרשות לנהוג, משאירה פגיעה בלתי נסלחת באגו של הבן אדם.

עברו עוד שבועיים, ואחד מאותם "מלכים" לקח ליער טרקטור BMD חדש ומשכולל, והשאיר אותו מונע במדרון, מוחזק על אותו "ברקס רגל" קטלני.

התוצאה- טרקטור חדש חצוי לשתיים ממפגש עם עץ אורן שעמד לו בדרכו.

בלי פחד ובושה ניגשתי ל"מלך" ואמרתי לו, "עכשיו, גם אתה מושהה מנהיגה בטרקטור". שקט כבד השתרר ב"קפה של שעה 10:00".

אבל במקום לחטוף אגרוף בפרצוף כפי שהיה מקובל באותם זמנים, הוא השיב לי את "משפט המחץ" הבא:   "מה שמותר לשר אסור לפר".

השאלה של "מי  ימלוך?" מפתחת את האנושות אלפי שנים. היום היא כבר עוצרת אותנו מלהתפתח לחיים טובים יותר.